היסטוריה
ראשיתה של העיר קיסריה בשלהי התקופה הפרסית, במעגן פיניקי קטן סמוך לתחנה ימית של צידונים. המקום נקרא "מגדל שרשון" או "סטראטון" - כנראה עיוות של שם האל הצידוני עָבֶּד אשתורת או של עבדעשתרת ביוונית, שהוא שמם של שני מלכים צידוניים שהשני מהם הוא בן זמנו של אלכסנדר מוקדון.
בסוף המאה השנייה לפנה"ס השתלט זואילוס הטיראנוס של דור על המקום וזמן קצר לאחר מכן, בשנת 90 לפנה"ס, נכבש על ידי אלכסנדר ינאי וסופח לממלכת החשמונאים. בשנת 63 לפנה"ס צירף אותה פומפיוס לנציבות סוריה, ובשנת 31 לפנה"ס, לאחר ניצחונו של אוגוסטוס בקרב אקטיום, ניתנה העיר, יחד עם כל החוף הארץ-ישראלי, במתנה להורדוס על ידי הקיסר הרומי אוגוסטוס קיסר. הורדוס בנה במקום עיר נמל גדולה וקרא לה קיסריה, על שם מיטיבו. העיר נבנתה כעיר נוכרית, עם מתקני שעשועים, בתי מרחץ ומקדשים אליליים. כמו כן בנה הורדוס נמל ענק, שתואר על ידי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) כגדול מזה של פיראוס (מלחמות היהודים ספר א, כ"א). הורדוס החל בבנייתה בשנת 22 לפנה"ס וחנך אותה בשנת 9/10 לפנה"ס.
לאחר מותו של הורדוס (4 לפנה"ס) עלתה קרנה של קיסריה, ובשנת 6 לספירה, לאחר שהודח ארכלאוס בן הורדוס, היא הפכה למקום מושבם של נציבי יהודה הרומיים. בעיר חייתה אוכלוסייה מעורבת, אך היה לה צביון נוכרי מובהק. תושבי העיר היהודים סבלו לעתים קרובות מהתנכלויות שכניהם הנוכרים, ומתיחות מתמדת שררה בין היהודים לנוכרים. בימי הנציב פליקס פרצו בה מהומות דמים ובימי גסיוס פלורוס, בשנת 66, שרשרת אירועים סמוך לבית הכנסת בעיר הביאה לפרוץ מהומות דמים בין יהודים לנוכרים, אשר נתנו את האות לתחילתו של המרד הגדול. בית הכנסת הנ"ל כונה לאחר מכן במקורות "כּנִיסָתַה דֶמָרדוּתָה". בימי מרד בר כוכבא הייתה קיסריה בסיס האספקה הראשי של הצבא הרומי, ומאוחר יותר הוצאו להורג בעיר כמה מעשרת הרוגי מלכות, ובהם רבי עקיבא.
אספסיאנוס העלה את העיר לדרגת קולוניה בעלת זכויות מוגבלות ומאוחר יותר אלכסנדר סוורוס העניק לה את התואר "מטרופולין". הקהילה היהודית שבה והתחזקה בתקופה הרומית התיכונה, אז היוותה מרכז יהודי חשוב.
בתקופה הביזנטית הייתה קיסריה המטרופולין של פלסטינה פרימה ומרכז נוצרי חשוב. בין השאר חיו בה אבות הכנסייה אוריגנס (אשר כתב בעיר את "הקספלה" - תרגום התנ"ך ליוונית בחמש גרסאות, 232), ואוזביוס (אשר כתב בעיר את "האונומסטיקון" - רשימת ישובי ארץ ישראל, ואת "תולדות הכנסייה"). לעיר חשיבות גדולה בעיני הנוצרים, מאחר שבה, לפי המסורת הנוצרית, התנצר עובד האלילים הראשון - הוא שר המאה (צנטוריון) קורניליוס. בראשית המאה ה-5 חולקה הארץ לכמה מחוזות, בעיר קיסריה ישבו יהודים ובתוכם תלמידי ר' יהודה נשיאה האחרון, ר' הושעיה ואחריו ר' אבהו דקיסרין, לדעת חלק מחוקרי התלמוד בעיר קיסריה נערכה מסכת נזיקין מהתלמוד הירושלמי[1], וקיסריה נבחרה לבירתה של "פלסטינה פרימה". במאה ה-6 נולד בקיסריה פרוקופיוס, שהפך לסופרו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון.
יחד עם כל ארץ ישראל, נכבשה קיסריה במאה ה-7 על ידי המוסלמים.
בין המאה ה-10 למאה ה-12 החליפה קיסריה ידיים בין הצלבנים לצלאח א-דין. במאה ה-13 נכבשה על ידי הממלוכים ובראשם הסולטן בייברס, וחרבה יחד עם שאר ערי החוף בישראל. היישוב בה התחדש בשלהי המאה ה-19, כאשר קבוצה של גרמנים טמפלרים ניסו להתיישב במקום במסווה של חפירות ארכאולוגיות. בשנת 1882 הוקם היישוב קיסאריה על ידי בוסנים מוסלמים. הכפר נכבש במלחמת העצמאות ותושביו גורשו ממנו.
כיום קיסריה היא יישוב קהילתי אמיד המהווה חלק מן המועצה האזורית חוף הכרמל.
[עריכה] כרונולוגיה
- המאה ה-3 לפנה"ס - 90 לפנה"ס : יישוב פניקי בשם מגדל שרשון (סטראטון).
- 90 לפנה"ס : סיפוח לממלכת החשמונאים (תקופת אלכסנדר ינאי).
- סוף המאה ה-1 לפנה"ס: בניית העיר קיסריה על ידי הורדוס.
- 6 - 639 : התקופה הרומית והביזנטית.
- 639 : הכיבוש המוסלמי.
- 1251 : ביצור העיר על ידי הצלבנים (המלך לואי ה-9)
- 1265 : כיבוש העיר על ידי הסולטן ביברס.
- ראשית המאה ה-19 - 1948: במקום מתקיים כפר בוסני קטן.
